תוכן עניינים
תוכן עניינים
מה הרעיון של דספרדו?
נניח שיש לנו כלי שאנחנו יודעים שכבר אי אפשר להציל.
במצב כזה אין סיבה להתייחס אליו כאילו אנחנו עדיין יכולים לשמור עליו בכל מחיר.
במקום זאת כדאי לשאול:
מה הכלי הזה יכול להשיג לפני שהוא נלקח?
אם הוא יכול לקחת חומר, לפגוע במבנה החיילים או לגרום ליריב נזק אחר, אנחנו לפחות מקבלים משהו בתמורה.
זה הרעיון המרכזי של דספרדו.
דוגמה ראשונה: המלכה נלכדת
בדוגמה הראשונה שיחקתי את ההגנה ההולנדית.
עם הרץ שלי ריתקתי את הפרש של היריב למלך.
איימתי לקחת את הפרש ולפגוע במבנה החיילים שלו.
היריב הוציא את המלכה.
כך הוא גם תקף את הרץ שלי וגם הגן על הפרש במקרה שאחליט לקחת אותו.
בשלב הזה שיחקתי a5.
במקום רק להגן על הרץ, אני מכין מלכודת
המהלך a5 מגן על הרץ שלי, אבל יש לו מטרה נוספת.
אני לא רוצה רק להגן.
אני מכין מלכודת.
אם היריב ממשיך לתקוף את הרץ, אני לא חייב מיד לקחת את הפרש או לסגת.
אני יכול לתקוף את המלכה שלו.
אם היריב נהיה גרידי ולוקח את הרץ, הוא נכנס עמוק יותר למלכודת.
עכשיו אני יכול לפתח את הפרש ולתקוף את המלכה.
למלכה נשארות מעט מאוד משבצות
בשלב הזה למלכה יש רק שתי משבצות חוקיות שאליהן היא יכולה לברוח.
אם היא עוברת למשל ל־B5, אני יכול להרים את הצריח.
עכשיו המלכה כלואה.
כאן בדיוק מופיע רעיון הדספרדו.
המלכה כבר עומדת להיאבד.
אין לה דרך אמיתית להינצל.
לכן השאלה היא כבר לא איך להציל אותה, אלא מה היא יכולה לקחת לפני שהיא נלקחת.
המלכה לוקחת צריח לפני שהיא נלקחת
צריח שווה חמש נקודות.
אם המלכה בכל מקרה עומדת להיאבד, עדיף לה לקחת את הצריח מאשר להיעלם מהלוח בלי לקבל שום דבר בתמורה.
זו הקרבת דספרדו.
המלכה לוקחת את הצריח.
אני לוקח את המלכה בחזרה.
בסופו של דבר היתרון החומרי שלי הוא רק בערך נקודה אחת.
הסיבה היא שכדי לזכות במלכה הייתי צריך לוותר על לא מעט חומר בעצמי — גם צריח וגם פרש.
ובכל זאת, הדוגמה הזאת ממחישה היטב את הרעיון:
אם המלכה כבר כלואה, היא לפחות מנסה לקחת כלי יקר לפני שהיא נלקחת.
דוגמה שנייה: הרץ עומד להיכלא
הדוגמה השנייה נפוצה ופשוטה יותר.
גם כאן אני מרתק את הפרש של היריב למלך.
היריב מגיב בריתוק משלו.
אני מחליט קודם לקחת את הפרש ולפגוע במבנה החיילים שלו.
נוצרות חולשות שאוכל לנסות לשחק נגדן בהמשך.
אחרי שסיימתי עם זה, אני מתפנה לטפל בריתוק שהיריב יצר עליי.
אני מתחיל לרדוף אחרי הרץ
אני תוקף את הרץ.
הוא נסוג.
עכשיו אני יכול לתקוף אותו שוב.
אם הוא ממשיך לסגת באותו כיוון, אני יכול לכלוא אותו.
בשלב הזה היריב צריך להבין שהרץ כנראה לא יצליח לצאת משם.
וזה בדיוק הרגע שבו צריך לחשוב על דספרדו.
במקום לתת לרץ להילכד בלי לקבל שום דבר, כדאי לבדוק אם הוא יכול לקחת משהו קודם.
היריב משתמש בדספרדו כדי לצמצם את הנזק
כדי לא לאבד את הרץ בלי תמורה, היריב יכול לבצע הקרבה.
הוא מחליט לקחת את הפרש שלי.
אני לוקח את הרץ בחזרה.
גם כאן אני עדיין נשאר ביתרון, אבל היתרון החומרי אינו עצום.
במקום לאבד רץ שלם בלי שום תמורה, היריב הצליח לפחות להוציא מהלוח את הפרש שלי.
זה בדיוק מה שהדספרדו נועד לעשות:
להוציא את המקסימום מכלי שכבר עומד להיאבד.
לא תמיד המטרה היא לקחת את הכלי הכי יקר
כשמחפשים מהלך דספרדו, לא תמיד צריך לחשוב רק במונחים של נקודות.
לפעמים הכלי יכול לקחת חייל חשוב.
לפעמים הוא יכול להרוס את מבנה החיילים.
לפעמים הוא יכול לקחת כלי פעיל במיוחד.
ולפעמים הוא יכול ליצור חולשה שתישאר בעמדה גם אחרי שהוא עצמו ייעלם מהלוח.
לכן צריך להסתכל על כל העמדה ולשאול מה נותן לנו את התמורה הטובה ביותר.
איך מזהים מצב של דספרדו?
קודם כול צריך להבין שהכלי באמת בסכנה גדולה.
אם יש דרך טובה להציל אותו, בדרך כלל עדיף לעשות זאת.
אבל אם הוא כלוא או עומד להילקח בכל מקרה, צריך לשנות את דרך החשיבה.
במקום לשאול:
איך אני מציל את הכלי?
כדאי לשאול:
מה אני יכול להשיג איתו לפני שהוא נלקח?
זה השלב שבו צריך לבדוק לקיחות, שחים, פגיעה במבנה ואיומים אחרים.
דספרדו יכול להופיע גם אצלנו וגם אצל היריב
חשוב לזהות את הרעיון משני הצדדים.
אם כלי שלנו עומד להיאבד, כדאי לבדוק אם אפשר להשתמש בדספרדו כדי לצמצם את הנזק.
אבל אם אנחנו עומדים לזכות בכלי של היריב, כדאי לחשוב גם על מה שהוא יכול לעשות לפני שניקח אותו.
אולי הוא יכול לקחת לנו צריח.
אולי הוא יכול לפגוע במבנה החיילים.
ואולי יש לו שח שמכריח אותנו להגיב קודם.
כלומר, גם כשאנחנו בטוחים שאנחנו עומדים לזכות בכלי, עדיין צריך לבדוק את המהלך הטוב ביותר של היריב.
דספרדו קשור מאוד לכליאת כלים
בשתי הדוגמאות כאן הדספרדו הופיע בגלל שכלי כמעט נלכד.
בדוגמה הראשונה זו הייתה המלכה.
בדוגמה השנייה זה היה הרץ.
לכן אחד המצבים שבהם כדאי במיוחד לחפש דספרדו הוא כאשר אנחנו מבינים שכבר אין לכלי משבצות טובות שאליהן הוא יכול לברוח.
אם אין דרך להציל אותו, לפחות כדאי לבדוק אם הוא יכול לעשות נזק לפני שהוא נלקח.
דספרדו והקרבות הולכים יחד
דספרדו הוא למעשה סוג מסוים של הקרבה.
ההבדל הוא שהכלי שאנחנו מקריבים ממילא נמצא בסכנה גדולה.
אנחנו לא מוותרים עליו כדי להתחיל התקפה חדשה, אלא משום שאנחנו מבינים שכבר קשה מאוד להציל אותו ורוצים להפיק ממנו את המקסימום.
לכן החישוב צריך להיות פשוט:
אם הכלי ממילא עומד להיאבד, איזו הקרבה תיתן לנו את התמורה הטובה ביותר?
מה אפשר ללמוד מטקטיקת הדספרדו?
דספרדו היא לא טקטיקה מסובכת.
הרעיון הוא לזהות שהכלי שלנו כבר כמעט אבוד ולא לבזבז מהלך בניסיון חסר סיכוי להציל אותו.
במקום זאת אנחנו מחפשים מה הוא עדיין יכול לעשות.
לקחת חומר.
לפגוע במבנה החיילים.
ליצור איום.
או להשיג יתרון אסטרטגי אחר.
לכן בכל פעם שאתם רואים שכלי שלכם כבר לכוד או עומד להילקח, שאלו:
מה מהלך הדספרדו הטוב ביותר שאני יכול לעשות לפני שאני מאבד אותו?
